פרשת בא

נתינת צדקה שבת פרשת בא

מנהג ישראל להקפיד לתת צדקה לפני כניסת השבת, ניתן לתת תרומה למרכז החסד חב"ד אור בלב תומכי תמימים באמצעות האתר.

פרשת בא

הנושאים בפרשה: שלש המכות האחרונות: ארבה, חושך, ומכת בכורות. מצוות קידוש החודש, קרבן פסח, יציאת מצרים. 

התראת משה רבינו

משה מתרה בפרעה, שאם לא ישחרר את בני ישראל, הקב"ה יביא את מכת ארבה, שיאכל את כל הצומח שנשאר אחרי הברד. עבדי פרעה מבקשים , שישלח את ישראל.

פרעה שואל מי ומי ההולכים. משה אומר שכולם הולכים, אנשים, נשים וטף. פרעה אומר, שאם הם הולכים לעבוד את ה', רק הגברים צריכים ללכת. 

מכת ארבה

ה' אומר למשה להניף את ידו על ארץ מצרים. ה' מביא רוח מזרחית שמביאה את הארבה, שלא היה כמוהו מעולם, לכל מצרים. הארבה מחסל את שארית הצומח, ומחשיך את ארץ מצרים. פרעה מבקש ממשה שיתפלל לה', משה התפלל, וכל הארבה עף ממצרים, לא נשאר אחד. גם הארבה שהמצרים הכינו להם למאכל עפו באופן ניסי. ושוב פרעה ממאן לשלוח את בני ישראל. 

מכת חושך

מכת חושך באה ללא התראה. משה הניף את ידו על השמים, ובכל מצרים נהיה חושך אפלה, עד שלא ראו אחד את השני שלשה ימים. לאחר מכן היו עוד שלושה ימים של חושך שניתן למישוש, שמנע מהם כל תזוזה.

מי שישב לא יכול היה לקום, ומי שעמד לא יכול היה לשבת. במכת חושך מתו כל רשעי ישראל שלא רצו לצאת ממצרים. לבני ישראל היה אור. הם נכנסו לבתי המצרים וראו היכן הם שומרים את רכושם. פרעה מסכים לשלוח גם את הילדים, אבל לא מרשה לקחת צאן ובקר. משה אומר לו, שלא רק שהם יקחו את צאנם ובקרם, אלא הוא בעצמו יתן להם משלו.

התראת מכת בכורות

ה' נגלה למשה בעודו עומד לפני פרעה ואמר לו, שעוד מכה אחת הוא יביא על המצרים ופרעה יגרש אותם ממצרים. הוא אומר לו שיאמר לבני ישראל לשאול מהמצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, כדי לקיים את הבטחתו לאברהם: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". משה אומר לפרעה, שסמוך לחצות הלילה ה' יכה כל בכור בארץ מצרים, ואז הוא יבואו עבדיו ויאמרו לו לצאת ממצרים עם כל העם.

מצוות קידוש החודש – המצווה הראשונה בתורה בפרשת בא

ה' התגלה למשה ואהרן קרוב לשקיעה של ערב ראש חודש ניסן. הוא אומר להם שחודש ניסן הוא הראשון לחודשי השנה, משום שבו יצאו ממצרים. הוא הראה להם את מולד הלבנה ואמר,  שכל חודש כאשר הלבנה תיראה בגודל הזה, יקדשו את היום כראש חודש.  

קרבן פסח

ה' אומר למשה שיאמר לבני ישראל שיקחו שה עזים או כבשים בן פחות משנה וללא מום ביום העשירי בניסן וישמרו אותו לקרבן פסח עד י"ד בניסן. ביום זה עליהם לשחוט אותו, לשים את הדם על שתי המזוזות והמשקוף. את הבשר צריך לצלות  ולאכול עם מצה ומרור, כאשר מתניהם חגורים, נעליהם ברגליהם ומקלם בידיהם. הדם יהיה לאות על הבתים, וכאשר ה' יראה את הדם, הוא יפסח על בתיהם במכת בכורות.

חג הפסח

ה' אומר למשה ואהרן, שיאמר לבני ישראל, שיום ט"ו בניסן יהיה חג לדורות, שבעה ימים, בהם אסור לאכול חמץ. היום הראשון והיום האחרון הם ימי חג, שבהם אסור לעשות מלאכה, מלבד בישול לצורך החג, על ידי העברת אש מאש דולקת מלפני החג. חמישה הימים האמצעיים הם ימי חול המועד.   

הציווי לבני ישראל

משה מוסר לבני ישראל את ציווי ה', לקחת שה ב-י' בניסן ולשחוט ב-י"ד. את הדם למרוח על המזוזות והמשקוף. הוא אומר להם לא לצאת מפתח הבית עד הבוקר בזמן מכת בכורות. הוא אמר להם שהם יקיימו את הפסח גם כאשר יבואו אל הארץ. אם בניהם ישאלו אותם מה העבודה הזאת לכם יספרו להם שה' פסח על בתי ישראל במכת בכורות. כששמעו בני ישראל את הבשורה, הם קדו והשתחוו להודות לה'. 

מכת בכורות

בחצי הלילה ה' הכה כל בכור בארץ מצרים החל מהבן הבכור של פרעה עד בכור שנולד בשבי ובכור בהמה. בבית שאין בכור מת הגדול.  פרעה קם בלילה והעיר את עבדיו ויצא לחפש את משה ואהרן. הוא צעק להם שיצאו כולם ממצרים ושיקחו כמה צאן ובקר שהם רוצים. 

יציאת מצרים

בני ישראל הכינו בצק, כדי לאפות כצידה לדרך, אך המצרים גרשו אותם עוד לפני שהבצק החמיץ. הם ארזו את הבצק ואת שאריות המצה והמרור ובקשו מהמצרים כל כסף וכלי זה ושמלות. ה' עשה שהם ישאו חן בעיני המצרים, והם נתנו להם כל מה שבקשו. בני ישראל יצאו מרעמסס לסוכות. הם מנו כשש מאות אלף גברים, מלבד נשים וטף. גם ערב רב של גרים  עלה אתם וצאן ובקר. מהבצק שהוציאו אפו מצות. אחרי ארבע מאות ושלשים שנה מברית בין הבתרים שכרת ה' עם אברהם, יצאו בני ישראל ממצרים.

קרבן פסח

ה' אומר למשה ואהרן שאסור ליהודי מומר וליהודי ערל לאכול מקרבן פסח. גר, שהתגייר כהלכה, דינו ככל יהודי. הקרבן נאכל בחבורה שנקבעה מראש, לפני שחיטת הקרבן. אסור להוציא אותו מהבית החוצה ואסור לשבור בו עצם. 

קדושת הבכורות

ה' הציל את בכורות ישראל ממכת בכורות, ולכן ה' אומר למשה שכל בכור יהודי וכל בכור בבהמה הטהורה של יהודי הוא שייך לה'. בן בכור צריך לפדות על ידי נתינת חמישה סלעים לכהן. את בכור הבהמה הטהור יש להקריב קרבן לה', אם אין בו מום. מהבהמות הטמאות רק בכור חמור צריך לפדות בשה שנותנים לכהן. מי שאינו רוצה לתת לכהן שה, צריך להרוג את החמור. 

סיום פרשת בא – פרשיות התפילין

משה מצוה את בני ישראל לחגוג את הפסח ולספר את סיפור יציאת מצרים כל שנה. את הפרשיות האחרונת בפרשה: קדש לי כל בכור, והיה כי יביאך,  כותבים בתפילין אחרי פרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע. את התפילין קושרים בראש ובזרוע.