פרשת כי תצא

פרשת כי תצא

פרשת כי תצא היא הפרשה הארוכה ביותר בתורה מבחינת כמות הנושאים הנידונים בה. במסגרת מאמר זה נציג חלק מנושאים אלו לפי סדר הפרקים.

אשת יפת תואר

נושא זה הינו מורכב וקיבל בדברי חכמינו ז"ל התייחסות מיוחדת מבחינה מחשבתית. כאן נעסוק רק בפן הפשוט של הכתובים מבחינת תיאור המאורע.

במידה ובני ישראל ייצאו למלחמת רשות וינחלו הצלחה ניתנת להם רשות כחלק משביית השבויים לקחת אישה מתוך שבויי המלחמה. על האישה לגדל את ציפורניה, לא ללבוש את הבגדים הרגילים לה מביתה הקבוע.

נוסף לזה בעקבות נסיבות המלחמה האישה תֶבכה את אבדן בית אביה. יש להתחשב בכך ברגישות ולא לכפות עליה נישואין בעת זו. לאחר מכן באם האיש עדיין יחפוץ להתחתן עימה יוכל לעשות זאת.

אמנם במידה ולאחר זמן האיש איבד את הרצון להתחתן עימה עליו לשלחה לחופשי ואף אסור לו למוכרה כשפחה וזאת מכיוון שבמעשה זה הוא גרם לאישה סבל וקושי ולכן אסור עליו להוסיף סבל ועליו לשחררה לחופשי.

בן האהובה והשנואה

בזמנים קדומים (קודם תקנת האיסור על נשיאת שני נשים) היה יכול להיווצר מקרה בו לאדם אחד ישנם שתי נשים. משכך יכולה להתפתח מורכבות בקשר ובתיעדוף אישה אחת על פני חברתה.

התורה מצווה כי במידה והבן הבכור משויך לאישה שפחות חביבה בעיני האיש אין לאדם יכולת להעדיף את בן האישה המועדפת על פני הבן הבכור – בן האישה שפחות חביבה עליו.

לכן על האב להעניק לבנו הבכור חלק כפול בירושה ואין לו אפשרות להעדיף את הבן הקטן יותר מסיבות אישיות.

בן סורר ומורה

חכמינו ז"ל למדו נושא זה באופן מסוים ומשכך חלק מהם הגיעו למסקנה כי נושא זה "לא היה מעולם".

במידה ולאדם ישנו בן שנוהג באופן לא ראוי וזאת למרות שהוריו ניסו לחנכו אף באופנים קשים ומכל מקום לא שינה מעשיו לכיוון חיובי.

במידה ומתקיימים בו מספר תנאי עבירה על החוק וכן כשניכר כי מעשיו הינם חסרי תקנה ונוהג בדרך מושחתת, יכולים הורי הנער לתופסו ולקחתו לבית הדין שם נגזר דינו למיתה. הסיבה לכך נועדה בכדי להגדיר בבירור כללי משמעת והנהגה נאותים.

דין התלוי על העץ

במידה ואדם התחייב עונש מוות (ישנם מספר דעות מתי יש להמית אדם בתלייה) אסור להשאיר את גופתו תלויה על העץ במשך הלילה אלא יש לקבור את האדם באותו יום שבו נתלה.

הסיבה לכך היא שאדם נעשה בצלם אלוקים ואין זה כבוד לקב"ה שאדם שנעשה בצלמו יהיה תלוי בצורה לא מכובדת. דבר זה אינו תקף רק לבני ישראל אלא גם לגויים.

גדול פרשני המקרא – רש"י ממחיש זאת באמצעות משל מיוחד: "משל לשני אחים תאומים שהיו דומים זה לזה, אחד נעשה מלך ואחד נתפס ללסטיות ונתלה, כל הרואה אותו אומר: המלך תלוי".

דאגה לחלשים

נאמר בפרשה:

"כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך יהוה אלהיך בכל מעשה ידיך"

כחלק ממצוות צדקה התורה מצווה לדאוג לעניים ואם נשכח עומר בשדה אין לשוב לקחת אותו אלא להשאיר אותו לנזקקים שיבואו לקחת חזרה.

שבת שלום ומבורך

חב"ד – אור בלב

****