פרשת אמור
פרשת אמור באתר בית חב"ד
Beit-chabad.org
פרשת אמור
ניתן לתרום דרך האתר: בביט / אשראי / פייפאל.
קבלת-תרומה מוכרת לצרכי מס לפי סעיף 46 תשלח למייל בסיום.
התרומה לחב"ד תומכי תמימים – אור מנחם ע"ר ח.פ 580439081
ברוכים הבאים לאתר בית חב"ד
באתר תמצאו תוכן יהודי, הלכות ומנהגים, מעגל השנה, מצוות וכו'
בנוסף באפשרותכם לתרום ולהיות שותפים בפעילות התורה והחסד של בית חב"ד
שמות התורמים יועברו לברכה לרבי מליובאוויטש
התרומות באמצעות אתר Beit-Chabad.org מוכרות לצרכי מס לפי סעיף 46
התרומה באמצעות עמותת חב"ד תומכי תמימים – אור מנחם (ע"ר) ח.פ 580439081
שבת פרשת אמור
מנהג ישראל לפני הדלקת נרות לתרום צדקה אפשר לבצע את התרומה באמצעות האתר תרומה אונליין וכן לקיים את מצוות מעשר כספים ע"י הוראת קבע.
פרשת אמור
לעם ישראל ישנה קדושה ייחודית. מתוך עם ישראל מתייחדים הכוהנים בקדושתם מפני עבודתם במקדש. פרשתנו מתייחדת בעיסוק בקדושת הכוהנים, המקדש, וזמני החגים.
קדושת הכוהנים
קדושת הכוהנים באה לידי ביטוי בזהירות והקפדה לגבי קדושתם; עליהם לא להיטמא למתים שאינם קרובי משפחתם הגרעינית (אב, אם, בן, בת, אח, אחות שאינה נשואה) וכן לא להתחתן עם נשים מסוימות. גם על עם ישראל מוטלת חובה לכבד את הכוהנים מפני קדושתם והתמסרותם לעבודת ה'.
קדושת הכהן גדול
קדושת הכהן הגדול גבוהה יותר מקדושת שאר הכוהנים. דבר זה מתבטא בהקפדה יתירה על זהירות מטומאת מת וכן בהקפדה על תחום הנישואים עבורו.
איסור עבודת כהן בעל מום
עבודת המשכן דורשת ייצוגיות מסוימת. מסיבה זו כהן בעל מום אינו רשאי לעבוד במשכן. על אף זאת אין הדבר מהווה עדות לאישיותו הפנימית של הכהן ולמידת איכותו הפנימית. כהן בעל מום נחשב ככהן וזכאי לקבל חלק במתנות הכהונה השייכות לכוהנים.
אכילת הקודשים
מתנות הכהונה (תרומה ובשר הקורבנות) צריכות להיאכל על ידי הכוהנים בקדושה. אף בני משפחתו של הכוהנים זכאים לאכול ממתנות אלו אך לא לאיש זר שאינו ממשפחת הכהונה.
הקרבת קורבנות בעלי מום
גם על הקורבנות המוקרבים במשכן עליהם להיות נקיים מפגמים גופניים. התורה תפרט את רשימת המומים הפוסלים קורבנות. מלבד זאת ישנם דינים נוספים הקשורים בהקרבת הקורבן; איסור שחיטת קורבן בשבוע הראשון ללידתו, האיסור על שחיטת בהמה יחד עם בניה, והקפדה על זמני אכילת הקורבן.
המועדים
מהעיסוק בעבודת המקדש וקדושת הכוהנים תעסוק פרשתנו בזמנים המקודשים, חגי ישראל. ימים אלו נועדו להתאספות הקהל וציון קדושת היום. בכל חג יש להקריב קורבנות מיוחדים לציון המועד. בלשון חכמים נקראים קורבנות אלו קורבנות המוספים כיון שמשמים תוספת על עבודת המקדש הקבועה.
שמירת השבת
פעמים רבות במהלך התורה מופיע הציווי על שמירת השבת כזמן מקודש ללא עשיית מלאכה וציון קדושת היום.
חג הפסח
חג הפסח חל בחודש הראשון ליציאת מצרים – חודש ניסן. במוצאי י"ד ניסן – ליל ט"ו וביום למחרתו. וכן ביום השביעי, ליל כ"א ניסן ולמחרתו. ימים אלו מצוינים כמועד מיוחד ללא עשיית מלאכה.
ספירת העומר
קורבן העומר מוקרב ביום השני של חג הפסח, ט"ז ניסן. לאחריו יש לספור ארבעים ותשעה ימים עד לציון סיום הספירה בחג השבועות.
חג השבועות
חג השבועות מציין את סיום ספירת העומר שהחלה בחג הפסח. שהוא סיום ספירת שבעה שבועות. ביום החמישים מתחילת הספירה יש להקריב קורבן 'שתי הלחם' שבא מיבול התבואה החדשה שהבשילה.
ראש השנה
ביום הראשון של החודש השביעי מחודש ניסן – חודש תשרי יש לציין את המועד בתקיעת שופר "זכרון תרועה". בתורה שבכתב לא נזכר בקשר לראש השנה פרטים נוספים מלבד הציווי על תקיעת שופר ביום זה.
יום הכיפורים
יום הכיפורים חל בי' בתשרי. יום זה מוגדר כ"שבת שבתון" שהוא איסור עשיית מלאכה ובנוסף ישנו ציווי על עינוי הנפש ואיסור האכילה בו. יום הכיפורים מתחיל משקיעת החמה של היום שלפניו – ט' בתשרי.
חג הסוכות
חג הסוכות חל בט"ו בתשרי ונמשך שבוע שבסיום היום השביעי חל חג נוסף 'שמיני עצרת'. מצוות חג הסוכות הם ישיבה בסוכה ונטילת ארבעת המינים.
הכנת המנורה ושולחן לחם הפנים
כהשלמה לדיני עבודת המשכן מופיעות שתי פעולות נוספות הקשורות בעבודת המשכן שהם הדלקת נרות המנורה והנחת הלחם על שולחן לחם הפנים.
דין המקלל
בעת שהות בני ישראל במדבר מריבה בין שני אנשים הובילה אחד מהם לקלל את שם ה'. התורה תפרט את דינו של המקלל והוראות נוספות הקשורות בדיני נזיקין.