פרשת משפטים

נתינת צדקה שבת פרשת משפטים

מנהג ישראל לתת צדקה לפני ההדלקת נרות, אפשר  לתרום באתר בביט או אשראי, באפשרותכם גם לקיים את מצוות מעשר כספים מדי חודש באמצעות הישיבה.

פתיחת פרשת משפטים – דיני עבד ושפחה

פרשת משפטים נפתחת בתחום ה'משפטים' – מצוות הקשורות בצד החוקי והמשפטי של החברה. מצוות אלו בעלות ממד שכלי הקשורות בניהולה התקין של חברה.

תחילת הפרשה עוסקת בדיני עבד ושפחה עבריים, מה הם זכויותיהם וכיצד הם משתחררים לחפשי. תקופת זמן העבדות של עבד עברי היא שש שנים שבסופם – בשנה השביעית, ביכולתו להשתחרר. במידה והאדון העמיד לו שפחה לרווחתו/לצורך העמדת תולדות בעת השחרור השפחה נותרת ברשות האדון. אמנם אם העבד מבטא רצון להישאר בבית אדונו יחד עם המשפחה שהקים בביתו על האדון לגשת לבית הדין (לשם אישור ההליך) שם על יד פתח הדלת תירצע אזנו כסמל על כך שהעבד ויתר על חירותו עד שנת היובל.

במידה ואדם מישראל מוכר את ביתו הקטינה כמשרתת גם במידה ואין האדון מרוצה משירותה עליו לעזור לה להיפדות תמורת תשלום ההתחייבות או לדאוג שתיכנס תחת חסותו של אדם אחר. אסור על האדון לסחור בה למשפחה זרה אלא עליו לשמור על זכויותיה ולא להתנהג בצורה שאינה הוגנת.

אם האדון ייעד את המשרתת לבנו עליו לדאוג לכל זכויותיה וכן במידה שהבן החליט לישא אישה נוספת מלבדה עליו לשמור על זכויות אלו. במידה והאדון לא שומר על זכויותיה ביכולתה לצאת לחפשי ללא שום תביעה מצד האדון כלפיה.

דיני חבלות ופיצויים

התורה מפרטת רשימת דינים העוסקים באדם שגרם מוות לאדם אחר. במידה והדבר נעשה בשגגה על הרוצח לגלות לעיר מקלט.

במקרה של הכאה ואלימות שגרמה לצורך במנוחה והתאוששות על המכה לשלם למוכה את נזק השביתה מעבודתו ואת דמי הטיפול הרפואי.

באם אדון הכה את עבדו/שפחתו בשוט/מקל בצורה שגרמה למותם דינו מוות. במידה וחיי העבד התארכו ורק לאחמ"כ נפטר העבד, האדון אינו מחויב בעונש מכיוון שהעבד שייך לאדון והאחריות עליו פחותה כיוון שהכה אותו בצורה סבירה לעבד.

במקרה של התקוטטות ציבורית שהגיעה בטעות ופגעה באישה בהריון שהפילה את הוולד אך נותרה בחיים, על המכה לשלם פיצויים כפי שישית עליו בעל האישה או שהדבר יימסר להכרעת בית הדין. במידה והאישה נהרגה חלילה דין המכה כדין רוצח בשגגה.

במידה ואדם גרם נזק פיזי קבוע באדם אחר על האדם האחר לשלם ממון חלף האיבר הפגוע. [כמובן זו פרשנות חכמים לדבר הלומדים שמדובר כאן כאילו היה ראוי לאדם זה שישלם עבור פגיעתו בגופו ממש, זאת מלבד הרוצח שעונשו מוות].

כאשר אדון פגע בשן/עין של עבדו/אמתו עליו לשלחם לחפשי כקנס עבור פגיעתו.

דיני נזיקין שנגרמו ע"י רכוש האדם (א)

שור שנגח אדם ומתו בעקבות הנגיחה דין השור סקילה ובשרו אינו מותר בהנאה. בעל השור נקי מאשמה. אמנם אם ראו אנשים את השור כממהר לנגוח והזהירו על כך את בעליו ולמרות זאת השור נגח ופגע באדם והרגו בעל השור חייב מוות וגם שורו. אמנם יש אפשרות לפטור את בעל השור בתשלום לפדיון נפשו על פי הערכה מקובלת לכך. דינים אלו תקפים ללא קשר לגילו של הנפגע.

באם השור נגח עבד/שפחה על בעל השור לשלם לבעל העבד קנס ומלבד זאת השור יומת.

אם אדם הסיר כיסוי לבור במקום ציבורי או שחפר בור במקום ציבורי ללא נתינת כיסוי וניזק שם בעל חי על הכורה את הבור לשלם את דמי הנזק ובמקרה של מות הבהמה לאחר תשלום הנזק הנבלה שייכת לכורה הבור.

שור שפגע בשור אחר וגרם למותו יש למכור את השור החי ולחלק את כספו בשווה ולאחר מכן למכור את נבלת השור המת ולחלוק את הכסף בין שניהם. במידה והשור הוגדר כמסוכן יש לבעליו לשלם לנפגע את מלוא שוויו אך נבלת שורו נותרת ברשותו.

דיני גנב

אדם שגנב שור/שה שחטם ומכר את נבלתם, עליו לשלם תמורת השור פי חמש משוויו, ובשה פי ארבע משוויו. במידה והגנב נהרג תוך כדי גנבתו אין ההורג מחויב בעונש על הריגתו כיוון שבפריצתו סיכן את חייו האישיים. אך אם הגנב הגיע בשעות היום ההורגו נחשב כשופך דמים. במידה ונתפס הגנב עליו לשלם את שווי גנבתו. במידה ואין בידו לשלם יש למוכרו כעבד עברי ותמורת תשלום זה ישלם את שווי הגניבה.

דיני נזיקין שנגרמו ע"י רכוש האדם (ב)

כהמשך לדיני היזק מרכושו של האדם התורה ממשיכה בדינים נוספים. אם אדם הניח לבהמותיו לרעות בשדה/כרם של אדם אחר והבהמה הזיקה לרכוש על בעל הבהמה לשלם את הנזק. באם בעל הבהמה אינו רוצה לשלם בעל הנזק יכול לגבות מנכסיו את המיטב.

במקרה של שריפה שגרמה לנזק על מדליק הבעֵרה לשלם כל הנזק שנגרם מכך.

דיני שומרים

ישנם ארבעה סוגי שמירה ושומרים, במידה ונגנב חפץ השמירה מבית השומר ונתפס הגנב משלם פי שניים משווי הגניבה, במידה ולא נמצא הגנב, דינם משתנה לפי סוג השמירה: שומר חינם נשבע שלא מעל/פשע בחפץ ונפטר מחוב נוסף. במקרי אבדה ואונס נפטר מאחריות. שומר שקיבל שכר עבור שמירתו מתחייב במקרי פשיעה-גניבה ואבדה אך נפטר במקרה אונס. שואל ששאל חפץ לשם שימוש בו מחויב בכל מקרה. השוכר ששילם עבור שימוש בחפץ מחויב בפשיעה ופטור באונס. במקרי גנבה ואבדה הדבר נתון למחלוקת.

דין מפתה ודינים נוספים

אם אדם פיתה ושידל נערה קטינה שאינה נשואה עליו לשלם לה נדוניה ולהתחתן עמה כעונש על כך שפיתה. באם אביה אינו חפץ בנישואיה עמו עליו לשלם כפי התשלום הקבוע שנהגו לשלם בנישואי רווקה.

אין להחיות מכשפה מפני שייכותה לעבודה זרה. וכן עונש מוות לאדם שמקיים יחסים עם בהמה. איסור הזביחה לאלילים אלא רק לה' לבדו.

התנהגות נאותה לגר יתום אלמנה ועני

אין ללחוץ גר ולהונות אותו מחמת חוסר ידיעתו. על בני ישראל לזכור כי היו גרים במצרים. אין לענות אלמנה ויתום – כיוון שהם מוגנים פחות ופגיעים יותר – הקב"ה יגבה מהמענה את עונשו וישיב לו מידה כנגד מידה.

במידה ואדם הלווה כסף לאדם אחר/עני עליו להקפיד לא לדחוק בו וכן יש להקפיד לא לגבות ריבית. באם המלווה לקח למשכון את בגדו/שמיכתו עליו לדאוג להחזירה לשימושה שבכל יום. הקב"ה אומר כי יישמע למצוקת העני ולשוועתו.

דיני המשפט והדיינים

אסור לקבל עדות שקר. וכן אין להשתתף עם אדם אחר בכדי להעיד עדות שקר. יש להקפיד לא להיגרר אחר דיבורי הרבים במידה ואינם נראים לדיין. ואין להצטרף לדעת הרבים במקרה שיש בכך להטות את הדין. [חכמים למדו זאת במובן הפוך שבמקרה של רוב יש להכריע כפי דעתם].

אין לכבד עני במשפט ולחוס עליו אלא יש לדונו כפי הצדק ללא קשר למצבו האישי. במקרה שאדם נתקל בשור/חמור של אדם הנחשב שונא לו אסור לו להתעלם אלא להשיב לבעליו את אבדתו. כמו כן במקרה של סיוע לעזרת אדם שאינו קרובו יש לסייע לו.

יש להקפיד לא לתעדף אדם עשיר בעת הדין. יש להתרחק מדבר שקר גם אם הדבר לא נראה לו ברור. יש להקפיד לא לחייב בדין כאשר אינך בטוח בכך לחלוטין. על הדיין להתנזר משוחד כיוון שיגרום לעיוות דרכו.

מצות השמיטה ושמירת שבת

שש שנים האדמה מותרת בעבודה ובשנה השביעית יש לעוזבה ולא לעסוק בעיבודה. תוצרי השדה של שנה זו יינתנו לעניים . דין זה תקף בכל סוגי גידולי האדמה (כרם ומטע).

כמו כן שישה ימים בשבוע מותרת העבודה וביום השביעי יש לשבות ממלאכה ולנוח באופן מלא. חובה זו חלה גם עובדי האדם שברשותו.

שמירת שלושת הרגלים

בשלושת חגי השנה – פסח שבועות וסוכות יש לעלות לרגל לבית המקדש ולהביא קורבנות. יש להקפיד על שמירת הלכות הפסח. וכן להביא מהפירות הראשונים והמובחרים בתקופת הבשלתם שבין סוכות לשבועות. חיוב העלייה לרגל הוא על הזכרים. בסיום פסוקים אלו מובא האיסור על בישול ואכילה של בשר בחלב.

ההכנה לקראת ההגעה לארץ

לקראת הכניסה לארץ הקב"ה מכין את בני ישראל לקראת ההגעה אל הארץ. עליהם להיזהר מהתרבות הקיימת בארץ ולא ללמוד ממעשיה. הדבר תקף בפרט לגבי העבודה זרה המרובה ששררה בארץ כנען ובני ישראל מצווים להרסה ולהעבירה כליל מהארץ. עבודת ה' תביא לברכה ומניעת מחלות. הקב"ה יגן על העם וייתן להם רווחה גשמית וביטחון.

סיום פרשת משפטים – תיאור מעמד הברית בסיני

סיום פרשת משפטים דן במאורע שאירע קודם מתן תורה בהר סיני. 

שם נכרתה ברית בין הקב"ה לעם ישראל. כריתת הברית נערכה בטקס של בניית מזבח, הקרבת קורבנות והזאת דמם. בעת מעמד זה העם הכריז על התחייבותו לקיים את המצוות שניתנו לו וגם לאלו שיינתנו בעתיד.