פרשת תצווה

פרשת תצווה

בפרשה הקודמת – 'פרשת תרומה', ה' מצווה את משה על בניית המשכן וכליו. בפרשתנו ה' מצווה על עשיית בגדי הכהונה וחנוכת המשכן לתחילת העבודה בו.

הדלקת נרות המנורה

עבור הדלקת המנורה במשכן מצווים בני ישראל להביא שמן זית נקי ללא שמרים שהופק באמצעות כתישה. על הדלקת המנורה מצווים אהרן ובניו בערב על מנת שיידלקו במשך כל הלילה.

בגדי אהרן ובניו

יש לייחד את אהרן ובניו לשירות הכהונה במשכן. – עד עתה בכורות ישראל היו אמורים לשמש בכהונה אך בעקבות חטא העגל שבו חטאו כל העם מלבד שבט לוי ניטלה הכהונה מהבכורות ועברה למשפחת אהרן שמשבט לוי.

ייחודם של הכוהנים מתחיל בכך שיילבשו בגדים מיוחדים בשעת העבודה במשכן. מלבד זאת יילבשו הכוהנים בגדים אלו בשעת חנוכת המשכן בעת מינויים לעבודת המשכן. רשימת הבגדים הנדרשים היא קודם כל עבור אהרן ורק לאחר מכן עבור שאר הכוהנים.

בגדי אהרן כוללים: 'חושן' – טבלה שתונח על החזה, 'אפוד' – מעיל קצר תחתון, 'מעיל', 'כתונת תשבץ' – ארוגה בצורה ייחודית, 'מצנפת' – כובע, 'אבנט' – חגורה.

האפוד

"עשוי כמין סינר של נשים רוכבות סוסים", מקום סגירתו הוא מאחור מתחת מרפקי הידיים. [על פי רש"י]. על האפוד היו שתי אבני שוהם שעל כל אחת מהם חרוטים שישה משמות שבטי ישראל. את אבני השוהם יש להניח בתוך מסגרת מיוחדת עשויה זהב.

החושן

החושן מכונה בפסוק "חושן משפט". אפשרות אחת שהחושן משמש ככלי בביצוע הליך המשפט. אפשרות נוספת שהחושן מסמל את מעמד הכהן כשופט. החושן מונח על לב הכהן. בתוך החושן מונחות שנים עשר אבני חן יקרות שעל כל אחת מהן חרוט שם של שבט אחר משבטי ישראל. החושן מחובר בשרשראות בקצה החושן על מנת לאפשר את קשירתו וסגירתו. השרשראות שבקצה החושן מלמעלה ומלמטה עוברות בתוך טבעות שמחזיקות את החושן עצמו. יש להקפיד שהחושן לא ייפרד ממיקומו על האפוד. אבני החושן נועדו להזכרת בני ישראל לפני ה'. בתוך החושן הונחו "האורים והתומים".

המעיל

מעיל הכהן הגדול היה ללא שרוולים עם פתח למעלה. בצדדיו היה פתוח מלבד המקום להוצאת והכנסת הידיים. המעיל היה עשוי מצמר צבוע תכלת כשבתחתיתו ישנם עיטורים בצורת 'פעמון' ו'רימון' בשפת המעיל התחתונה.

הציץ

'ציץ' הוא תכשיט זהב שהונח לארוך מצח הכהן הגדול. על הציץ היו חרוטות המילים "קודש לה'". הציץ נקשר מסביב המצח באמצעות פתיל תכלת. מטרת הציץ היא לשמש לכפרה עבור מתנות ותרומות המובאות למשכן לעיתים שלא בקדושה. הציץ והכתוב בו נועדו לשמש הזכרה תמידית לכך שכל הנעשה במשכן הוא "קודש לה'". זאת מלבד הכתונת והמצנפת של הכהן הגדול ואבנט.

בגדי כהן הדיוט

לשאר הכוהנים הבגדים היו: כתונת. אבנט. מגבעת – כובע מוגבה ללא שוליים. מלבד זאת היו לכוהנים מכנסיים לכיסוי מקומות המוצנעים אך אלו לא נמנו במניין הבגדים כיוון שאינם עשויים לכבוד ולתפארת. יש להקפיד שהכוהנים יהיו לבושים בבגדים המיוחדים להם כל משך זמן עבדותם במשכן.

שבעת ימי המילואים והקרבת הקורבנות

שבעת ימי המילואים הם הימים בהם יקדש משה את המשכן באמצעות הקרבת קורבנות מיוחדים לימים אלו. בנוסף ייערך טקס המינוי של הכוהנים לעבודת המשכן. טקס זה הינו חד פעמי ולא נשנה בעתיד.

בתוך ימי המילואים הוקרב פר חטאת שלא נועד לאכילה אלא לכפרה על חטאים. מתוך שני הכבשים (איל העולה) המובאים אחד נשרף כולו ועולה לה' 'קרבן עולה'. בהקרבת הכבש השני ישנן עבודות מיוחדות וחלקו נאכל על ידי אהרן הכהן ובניו (איל המילואים).

מלבד קורבנות המיוחדים לימים אלו הצטווה משה להקריב שני קורבנות קבועים בכל יום – קורבן התמיד והם חלק תמידי מעבודת המשכן והמקדש בכל הדורות.

מזבח הקטורת

לאחר סדר ימי המילואים וחנוכת המזבח מופיע הציווי על אחד מכלי המשכן – מזבח הקטורת. (בהמשך יופיע הציווי על בניית כלי נוסף – הכיור). המזבח יועמד על יד המנורה ושולחן לחם הפנים.

נתינת צדקה שבת פרשת תצווה

מנהג ישראל לתרום צדקה לפני הדלקת נרות וכניסת השבת, באמצעות האתר ניתן לתרום תרומה לחב"ד, תרומות בביט או אשראי,תרומות לנזקקים ע"י חב"ד אור בלב.