פרשת ויקרא

נתינת צדקה שבת פרשת ויקרא

מנהג ישראל לתת צדקה קודם הדלקת הנרות, אפשר  לתרום אונליין בביט או אשראי, באפשרותכם גם לקיים מצוות מעשר כספים באמצעות האתר אונליין.

פרשת ויקרא

פתיחה: מוטיב מרכזי שישנו בספר ויקרא ומהווה פתיחה לדיני הקורבנות כולם הוא לשון הפסוק השני הפותח את הספר: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'". על פניו נצרך היה לכתוב "אדם מכם כי יקריב". חכמי הדורות למדו כי בעת נתינת הקרבן האדם מקריב מעצמו, נפשו ורצונו. פתיחה זו יש בה כדי ללמד על ענין הקורבנות כולם ומשמעותם.

קורבנות נדבה וחובה

לאחר סיומו של חומש שמות העוסק בבניית המשכן והעבודה בו, חומש ויקרא פותח בדיני הקורבנות. חלוקה כללית ישנה בסוגי הקורבנות. ישנם קורבנות נדבה – איתם פותחת פרשתנו (עולה מנחה ושלמים). וישנם קורבנות חובה, במקרה של חטא כל-שהוא עבור כפרת וטהרת הנפש (חטאת ואשם).

קרבן עולָה

קרבן עולה מבטא רצון של אדם להעניק דבר לקב"ה בצורה שלמה. מכיוון שכך אין לאף אחד הנאה מהקרבת קרבן זה כי אם כולו עולה לה' בשלימות. בספר בראשית שם מתוארים מספר קורבנות (קין והבל, נח) ניכר שהקרבת הקרבן נועדה לבטא נתינה שלימה לה' ללא טובת הנאה. גם בקרבן עולה – בשונה מקורבנות אחרים – אין לאף אחד הנאה מלבד ביטוי עצם הנתינה לה'. עבור התנדבות לקרבן העולה ניתן להקריב, בקר/צאן/עוף.

קרבן מנחה

מרכיבי קרבן מנחה אינם מן החי – כבשאר הקורבנות – כי אם מן הצומח, סולת ושמן. חלק קטן שמבטא את נתינת החלק המשמעותי לה' מוקרב על גבי המזבח, ויתרת קרבן המנחה נאכלת על ידי הכוהנים. צורת הבסיס של קרבן המנחה היא כשהסולת והשמן מעורבים יחד, או באמצעות אפייה או טיגון.

מנחות חמץ

הדברים המוקרבים על המזבח אינם עשויים בצורה מורכבת בתוספת תבלינים המשביחים את הטעם כי אם חומר הגלם בצורתם הטבעית. פסוק כללי מופיע כאן שתוכנו כי אין להוסיף שאור ודבש לקורבנות– שאור משנה את מרקם הבצק והדבש מעניק תוספת טעם.

יש להקפיד כי המנחות המובאות אינם החמיצו – תהליך תפיחה, מלבד קרבן שתי הלחם המובא מביכורי תבואת החיטה בחג השבועות. וכן הביכורים. אמנם אלו אין מוקרבים על גבי המזבח אלא רק מוגשות על ידו.

קרבן שלמים

קרבן השלמים נועד כמתנה מסוימת שחלק ממנו מוקרב לה' על גבי המזבח וחלק נאכל על ידי הכוהנים ומי שתרם את הקרבן. שמו של הקרבן יש בו כדי לבטא את ענינו. 'שלמים' שמביאים שלום ושלמות בעולם.

קרבן חטאת פנימית

עד כה פירטה התורה על קורבנות הנדבה. כעת תפרט התורה על קורבנות החובה. קרבן החטאת בא לכפר על חטאים שנעשו ללא ידיעה ושימת לב, בשוגג.

הקורבנות המפורטים ראשונה עוסקים בטעויות שנעשו בשוגג על ידי הסמכויות הבכירות שבעם: הכהן הגדול, ובית הדין שטעו בפסיקתם. בקורבנות אלו ישנו פרט מייחד בכך שמזים את דם הקורבן בחלק הפנימי יותר של המשכן – הקודש, על הפרוכת ומזבח הקטורת. בשר הקרבן נשרף ואינו מוקרב על המזבח.

קרבן חטאת חיצונית

במידה והמלך חטא בשגגה דינו של קרבן החטאת שלו שווים לדין עשיית קרבן חטאת של שאר העם החוטאים בשגגה. יש בכך בכדי לבטא את חוסר עליונותו של המלך על העם ובצד השווה בהיותם כפופים לחוקי התורה באופן שווה. דם קרבן החטאת שנעשית בחוץ נשפך על המזבח החיצוני ובשרם נשרף על המזבח.

קרבן עולה ויורד

קרבן זה נקרא כך על שם ערכו שאינו קבוע אלא משתנה בהתאם ליכולתו הכלכלית של החוטא. במידה ויש ביכולת האדם להקריב קרבן יקר יותר (כבש) או בשווי זול יותר (עוף או מנחת סולת).

קורבנות אשם

קרבן אשם בא לכפר על מעילה בממון השייך לתחום הקודש – 'הקדש', קרבן זה נקרא אשם מעילות. במידה ואדם עשה דבר שדינו מוטל בספק – 'אשם תלוי' (מכיוון שהדבר לא חלוט אלא תלוי). או אם אדם מחזיק בממון השייך לחברו ונשבע לשקר על כך שלא חייב לו מאום – 'אשם גזלות'.

בדרך כלל קרבן חטאת מוקרב מכבשה/עז, אך קרבן האשם מוקרב מאיל זכר בוגר.