פרשת שמיני

נתינת צדקה שבת פרשת שמיני

מנהג ישראל לתת צדקה קודם הדלקת הנרות, אפשר לתרום אונליין באמצעות ביט או אשראי.

או לקיים את מצוות מעשר כספים תרומה לישיבת חב"ד.

פרשת שמיני

תחילת פרשתנו עוסקת בחנוכת המשכן. חגיגת חנוכת המשכן נערכה ביום השמיני למילואים שהיו ימי הכנה ותרגול של עבודת המשכן. תוך כדי השמחה הגדולה בחנוכת המשכן מתו שני בני אהרן – נדב ואביהוא כיון שהקטירו קטורת שלא לפי ציווי ה'. מעשה זה היה חמור כיון שהיתה בו הפרה של גבולות הקדושה שבמשכן.

לאחר מותם של נדב ואביהוא הפרשה עוסקת בציווים שונים העוסקים בתחומי שמירת גבולות הקדושה ואבחנה בין טהור לטמא. בסיום, הפרשה תעסוק בבעלי חיים הטמאים ואסורים באכילה וכן ברשימת בעלי חיים המותרים. בנוסף, תעסוק הפרשה בטומאות שונות הקשורות בבעלי חיים ומשליכות על האדם.

חנוכת המשכן ביום השמיני

ביום השמיני למילואים החלה עבודת המשכן על ידי אהרן ובניו. לרגל מאורע זה הוקרבו קורבנות מיוחדים. אהרן הקריב את קורבנותיו האישיים וקורבנות עבור העם. לאחר מכן משה ואהרן בירכו את העם. המאורע הסתיים בכך שירדה אש מהשמים ושרפה את הקורבנות שעל גבי המזבח.

מות נדב ואביהוא והשלכותיו

לאחר שיאו של הגילוי האלוקי בחנוכת המשכן הקטירו שני בני אהרן – נדב ואביהוא על דעת עצמם קטורת במשכן שלא על פי ציווי ה'. שני בני אהרן מתו בעקבות מעשה זה. על אף שכוונתם היתה לטוב מתוך רצון לכבוד ה' המשכן דורש את ביצוע רצון ה' במדויק ללא עירוב תחושות פרטיות.

הוראות בעקבות מותם של נדב ואביהוא

למרות העצבות הגדולה שנגזרה ממות נדב ואביהוא היו צריכים הכוהנים להמשיך בעבדותם הסדירה ללא הפסקה עבור האבל. כמו כן חל איסור על הכוהנים להיות שתויי יין בשעת עבודתם וכן בזמן בו הם מורים הלכה לבני ישראל.

דין שעיר החטאת

לאחר מות נדב ואביהוא משה שם לב כי הכוהנים לא אכלו את בשר קרבן החטאת של העם אלא שרפוהו מחוץ למחנה. הדבר גורם למשה כעס. אהרן מסביר למשה את סיבת שרפת הקרבן ואי אכילתו בעקבות מות נדב ואביהוא הכוהנים. אכילת קרבן במצב רגשי זה אינה מתאימה לאכילת הקרבן. משה שומע את דברי אהרן ומקבלם.

דיני בעלי חיים האסורים ומותרים באכילה

לאחר שהתורה פירטה את דיני הקורבנות הנאכלים על המזבח עוברת התורה לעסוק בדיני מאכלו של אדם האוכל מבעלי חיים בצורה פרטית. לאחר סיום חנוכת המשכן נוצרה חלוקה והבדלה בין תחומי טומאה האסורים להיות בתחום הקודש לבין התחום הטהור.

הסימנים שהתורה נותנת עבור הגדרת בעלי חיים המותרים באכילה הם: חיות ובהמות צריכות להיות בעלות שני סימנים של העלאת גרה ומפריסות פרסה שסועה. סימני הטהרה בדגים מצריכים סנפיר וקשקשת. חגבים כשרים הם כאלו שיש להם רגליים גבוהות. עופות – מלבד הרשימה שהתורה אוסרת – שאר סוגי העופות מותרים באכילה. 

טומאת נבלת בעלי חיים

מושג טומאה מתייחס לדברים שיש בהם העדר טהרה ועל האדם לנהוג בהם ריחוק כל שהוא. בפרשה כאן המושג טומאה נדרש בשני אופנים: במשמעות של בעל חיים טמא שאסור לאדם מישראל לאוכלו. אופן נוסף הוא דבר שביכולתו לגרום לטומאה עבור האדם שיוצר זיקה אליה. טומאה זו יכולה להתפשט ולהתרחב למושגים נוספים וכן לענין קדושת המשכן.

טומאה במשמעות זו אסור לה להימצא בתחומי הקודש או שייווצר מגע בינה לבין דברים קדושים. הנושאים המוזכרים כאן יש בהם חלקים הקשורים לאיסור האכילה של ישראל או במובן של טומאה המצריכה היטהרות הקשורה בכוהנים. חלק מפרטי דינים אלו ניתנים להבנה ואילו חלק נוסף נשאר תחת הגדרה של גזירת המלך.

נבלת בעלי חיים שמתו שאינם כשרים מטמאים בני אדם, חפצים ומאכלים. יונקים מתים מעבירים טומאה לאדם הנוגע בהם או הסוחב אותם. שאר בעלי חיים – שמונה במספר – המטמאים את האדם ושאר בעלי החיים אסורים באכילה ללא טומאה נוספת. טומאות אלו מצריכו היטהרות על ידי טבילה במקווה מים.