בית מלא ספרים

הקדמה

"קורות ביתו של אדם מעידות בו"

לכל מקום ישנו צביון ייחודי שמעניק לו את הגדרתו.

צורה זו של הדבר משליכה באופן ישיר על אלו הבאים במגע עמו.

מהי הצורה הראויה עבור בית יהודי?

מלבד העובדה כי בכניסה הראשית לבית קבועה מזוזה שבאה לבטא את שמירת ה׳ ונוכחות בבית זה (וכן בכל פתחי החדרים הדורשים מזוזה).

ישנו מרכיב משמעותי שנמצא בתוך הבית. מרכיב זה משנה את צביון הבית ממקום טבעי המשמש עבור מילוי הצרכים האישיים (אכילה, שינה ומנוחה) לטובת שימוש נעלה יותר.

בתלמוד (מסכת תענית דף י״א ע״ב) מופיע ביטוי ייחודי המלמד על חשיבות המיוחדת שיש לצביון הייחודי של בית האדם: ״קורות ביתו של אדם מעידות בו״.

מלבד זהות הדייר בבית, לא פחות מכך חשובה העובדה כיצד נראה ביתו שלו.

בביתו הפרטי של האדם מביא הוא לידי ביטוי ערכים ושאיפות שאינם בהכרח ניתנים להעברה ישירה אלא מלמדים על כיוון ורצון אישיים של הדר בבית.

באמצעות ביטוי מעשי זה הדבר מהווה גורם משפיע על מידת המימוש שלהם.

גורם מרכזי בהגדרת צביון הבית היהודי הוא העובדה כי ביתו מלא בספרים תורניים.

עובדה זו נועדה בכדי להכשיר ולאפשר לאדם לעסוק ככל שמתאפשר לו בלימוד התורה.

אפשרות חדשה להרחבת מעגל לימוד התורה

למעשה, בזמנים עברו לא היתה לכל אדם אפשרות להחזיק בביתו ספרים משום העלות היקרה של הכנתם.

מכיון שכך ניתנה לאדם האפשרות ללימוד רק במקומות מסוימים בהם היו מצויים ספרים לשימוש הרחב, וכאשר היה שב לביתו היה ביכולתו רק לחזור על לימודו באמצעות הזיכרון.

עם התפתחות הדפוס לאמצעים המאפשרים להדפיס ספרים במחיר נמוך נפתחה גם האפשרות להרחיב את מעגל הלימוד האישי ממקום שהיה עד עתה מוגדר לשם כך – בית המדרש גם לביתו הפרטי של האדם.

בכך מתאפשר לאדם להעלות את ביתו לשימוש גבוה ורוחני יותר מאשר השימוש הטבעי והרגיל שבבית.

בית מלא ספרים – מקור הביטוי

בשנת תשל״ד – 1974 יצא הרבי מלובביץ׳ בקריאה מיוחדת לכל אדם לייסד ולהגדיר את ביתו כמקום של ״יבנה וחכמיה״ – לאחר חורבן בית שני מרכז לימוד התורה היחידי שנותר הוא בעיר יבנה, שם גם נוסדה הסנהדרין.

כך שביתו הפרטי של האדם יכול להפוך להיות מרכז לימוד תורה, החל מלימוד התורה הפרטי של האדם ועד להרחבתו למעגלים רחבים יותר באמצעות שיעורי תורה לרבים.

מקור הביטוי ״בית מלא ספרים״ נמצא במדרש ביחס לטענת קורח על הנהגתו של משה רבינו.

במדרש מופיעה שאלה שהפנה קורח למשה רבינו ״האם בית שכולו מלא בספרי תורה מתחייב במזוזה״.

ביטוי זה מקורו במקרה פחות חיובי – ערעור קורח על הנהגת משה רבינו. הרבי למד ביטוי זה במובן חיובי, בכך שניתנה לאדם אפשרות להכשיר ולהעלות את ביתו לבית ייצור לתורה ותפילה.

חת״ת וקופת צדקה בכל חדר

קריאה זו של הרבי אינה נכללת תחת מצווה מיוחדת אלא מהווה הכנה ראויה והגדלת האפשריות ללימוד התורה של כל אחד מבני הבית.

הרבי הורה כי ניתן להכשיר כל חדר של כל אחד מבני הבית (הן בנים והן בנות) באמצעות שלושת הספרים חומש תהילים ותניא.

(כיום ניתן להשיגם כרוכים לספר אחד)

וכן קופת צדקה שעל ידה ניתן לתת תרומה מדי יום לצדקה.

בכך נעשה החדר כולו מעין משכן פרטי לתורה ותפילה.

כמובן שאת ספרי הקודש יש לשים רק במקומות בהם הדבר מותר.

ככל שאנו מגדילים את כמות הספרים שברשותנו כך אנו מבטאים את רצוננו ללמוד בהם.

רצון זה אמור לבוא לידי מימוש באמצעות לימוד והרחבת סוגי הנושאים בלימוד התורה.