פרשת צו

נתינת צדקה שבת פרשת צו

מנהג ישראל לתת צדקה קודם הדלקת הנרות, אפשר לתרום אונליין באמצעות ביט או אשראי.

או לקיים את מצוות מעשר כספים תרומה לישיבת חב"ד.

פרשת צו

פרשתנו עוסקת בצד הביצוע המעשי של עבודת הקורבנות ועבודת הכוהנים במשכן. הפרשה הקודמת גם עסקה בסוגי קורבנות אלא שסדר פירוט הקורבנות החל מקדושה נמוכה וקלה יותר לקדושה חמורה וגבוהה יותר. בפרשת צו תפרט התורה סוגי קורבנות בסדר הפוך, תחילה יפורטו דיני הקורבנות החמורים ביותר – "קודשי קודשים", לאחר מכן יפורטו דיני קורבנות ה"שלמים" שקדושתם נמוכה וקלה יותר.

השוני בדיני הקורבנות הוא שקורבנות מסוג קודשי קודשים קרבים על המזבח וקצת  מהם נאכל על ידי הכוהנים בחצר המשכן בשונה מקודשים קלים שנאכלים גם על ידי האדם המתנדב להבאת הקורבן. גם שהות זמן האכילה ארוך יותר מאשר בקורבנות קודשי קודשים.

עד כה הפנייה בדיני המשכן הופנתה לכלל ישראל ואילו כעת התורה פונה לכוהנים באופן ספציפי, כיון שעבודת הקורבנות, גדרם וחיוב הבאתם בעיקרו שייך לעם אך ביצוע העבודה נעשה על ידי הכוהנים. בנקודה זו עוסקת התורה בזכויות הכוהנים בקורבנות ובמצוות ואזהרות הקשורות במהלך הקרבתו ואכילתו.

חלק נוסף בפרשה יעסוק בימי המילואים שהם שבעה ימים בהם קידשו את המשכן ואת העובדים בו והכינוהו לקראת עבודת המשכן באופן רציף. 

קרבן עולה

במהלך עבודת היום הוקרבו קורבנות על גבי המזבח. במשך הלילה היו הקורבנות נשרפים על המזבח. לשם כך היה צריך להקפיד שעל המזבח תודלק אש לאורך כל הלילה. לפנות בוקר היו מפנים את שאריות הקורבנות שנשרפו ומדליקים את האש מחדש. התורה מפרטת דינים אלו בקשר לקרבן עולה כיון שכולו היה נשרף על המזבח. דבר שלקח זמן רב.

מנחות

דין הרבת המנחה הוא שקומץ ממנה מוקרב על המזבח ושאר המנחה נאכל על ידי הכוהנים. אכילה זו נחשבת כאילו הוקרב הדבר כולו על המזבח. דבר המתבטא בכך שכאשר כהן גדול או כהן פשוט היה מביא מנחה כולה היתה נשרפת על המזבח.

קורבנות נוספים

קורבנות חטאת ואשם נאכלים על ידי הכוהנים בקדושה. הכהן שהתעסק בעבודת הקרבת הקורבן זוכה לאכול מבשרו ולקבל את החלקים השייכים לכוהנים.

תודה ושלמים

מי שהתנדב להביא קורבן שלמים נחשב שותף במעשה ההקרבה וחלק מעבודת הקשורות בהקרבתו נעשות על ידי המתנדב (הנפת הקורבן ואכילתו בקדושה). במקרה של הבאת קורבן תודה המתנדב להבאתו עורך סעודה בכדי לאכול את כמות הבשר והלחמים שהובאו יחד עמו. צורה זו גורמת לפרסום הנס שלשמו הובא הקורבן. יש להקפיד לאכול את הקורבן בקדושה וללא שהייה מעבר לזמן שהוקצב לאכילתו. כן אסור לאכול את חֵלב – שומן הבהמה המוקרבת.

קידוש הכוהנים והמשכן

לאחר הקמת המשכן על ידי משה ולאחר שנאמרו לו הציוויים על עבודת הקורבנות משה מצווה להתחיל בעבודת קידוש המשכן והכוהנים העובדים בו. יש למשוח את הכוהנים בשמן המשחה וכן את כלי המשכן. בנוסף יש להקריב קורבנות במשך שבעה ימים – קורבנות המילואים. במשך ימים אלו משה הוא זה שמבצע את סדר העבודות ומשמש ככהן לשבעה ימים אלו.

פרט זה עורר שאלה, באילו בגדים השתמש משה כאשר שימש ככהן בשבעת ימי המילואים? כיון שרק לגבי אהרן ובניו פורטו דיני בגדי הכוהנים. תשובה על כך היא שמשה ביצע את עבודת המשכן כשהוא לבוש בחלוק פשתן לבן.

בימים אלו משה ביצע את כל התפקידים הנדרשים ממנו, נשיא בית הדין, כהן נביא ומלך. לאחר הקמת המשכן משה יפנה את תפקיד הכהונה לאהרן אחיו. כל שבעת ימי המילואים משה ביצע את עבודת קידוש המשכן והעובדים בו וביום השמיני התחילו הכוהנים עצמם לשרת ולעבוד את עבודת הקודש.