פרשת כי תבוא

מצות 'ביכורים'

לאחר שבני ישראל יכבשו את הארץ, יחלקוה ויתנחלו בה יש להביא 'מראשית כל פרי האדמה', להניחם ב'טנא' – סל רחב ושטוח ולקחתם לבית המקדש/המשכן.

כאשר היהודי יגיע לבית המקדש יש לו להצהיר על כך שבא לבטא לפני ה' את העובדה על כך שזכה לשבת בארץ ואלו הם פירות התוצר של השקעתו. על הכהן לקחת את ה'טנא' מידי מי שהביאם ועליו להניחם ליד המזבח.

לאחר מכן יש ליהודי לומר נוסח מוגדר העוסק בהיסטוריה של ירידת יעקב מצרימה, ההשתקעות שם, ובהמשך עבודת הפרך של המצרים. באופן מופתי ה' הוציאנו ממצרים והעניק לנו את הארץ ואלו הם פירותיה. אין להסתפק בציון טקס הבאת הביכורים אלא יש לשמוח עם קרובים וידידים על הזדמנות זו.

'וידוי מעשר'

בכל שנה יש להעניק 'מעשר' ללויים – מעשר זה נקרא 'מעשר ראשון'. בשנה ראשונה, שניה, רביעית, וחמישית יש לתת 'מעשר שני' שאינו ניתן לאחרים אך יש להביאו לירושלים ולאוכלו שם בטהרה. בשנה השלישית והשישית במקום מעשר שני נותנים מעשר עני. חשבון שנים אלו מתחיל מאחרי שנת השמיטה. כלומר השנה הראשונה שאחר שנת השמיטה היא הראשונה לחישוב שנת המעשר.

השנה השלישית והשישית היא שנת המעשר בה נותנים מעשר עני. יש להעניקו לכל הנזקקים שאינם בעלי אחוזת קרקע – לויים, גר, יתום ואלמנה. מעשר זה ניתן לאוכלו בכל מקום ולא רק בירושלים.

לקראת חג הפסח של השנה הרביעית והשביעית – סיום שנת המעשר. בזמן זה כבר הבשילו כל הפֵרות שחנטו בשנה השלישית והשישית, אז יש להצהיר בבית המקדש על כך שהאדם פינה מביתו את מה שהוקדש לנתינה, וכן שהעניק ממנו לנזקקים כל אחד חלק הראוי לו בהקפדה על סדר הנתינה.

 כמו כן יש להקפיד על דיני האכילה שאסורים להיעשות באבלות. וכן שאין לכלותו בצורה שתגרום לו לקבל טומאה או שתמורתו תשמש עבור קניית צורכי קבורה למת. העיקרון המרכזי הוא שהאדם שמע בקול ה' ועשה ככל אשר ציווהו. במידה והאדם עבר על אחד מציווים אלו אין לו להתוודות.

חתימת ההצהרה מסתיימת בתפילה שהקב"ה יביט אל ארצו ואל עמו עושי רצונו ויברכם.

כריתת הברית ומעמד הברכה והקללה

התורה מתארת כאשר בני ישראל יגיעו לארץ יתקיים מעמד שבו העם יביע את מחויבותו לשמירת המצוות. בנוסף כל אחד משבטי ישראל יצהיר על דעתו השלילית לגבי מי שאינו שומר מצוות ומסתיר זאת מעיני הציבור וכן בפן החיובי על מי שמקפיד לשמור את המצוות באופן הנכון.

בנוסף יש לקחת אבנים גדולות לסיידם ועליהם לכתוב את דברי התורה – לפי חלק מהמפרשים על האבנים נכתבה רק רשימת המצוות. לאחר מכן יש להקים מזבח מאבנים שלמות ללא מגע ברזל וכן במעמד זה יש להקריב קורבנות ולשמוח לפני ה'.

לאחר מכן משה מדבר לעם במעמד הכוהנים והלווים, ומחלק את השבטים לברכה ולקללה. השבטים שיעמדו לברך את העם הם: שמעון, לוי, יהודה, יששכר, יוסף ובנימין. ואילו השבטים שיעמדו על צד הקללה הם: ראובן, גד, אשר, זבלון, דן, נפתלי.

לאחר חלוקה זו נאמרו אחת עשרה עברות שכוללות בתוכם מעשים הנעשים בסתר ללא גילוי ועל כך על בני ישראל להביע את נאמנותם.

אחת עשרה העבירות הם:

• עשיית פסל.
• ביזיון הורים.
• הסגת גבול.
• הטעיית אדם.
• הטיית משפט מוחלשים; גר, יתום ואלמנה.
• איסור על גילוי עריות פנים משפחתי
• איסור משכב עם בהמה.
• איסור משכב עם בני משפחה נוספים.
• איסור משכב עם אם אשתו
• איסור על אלימות – מעשית ומילולית נגד אדם.
• איסור לקיחת שוחד.

שבת שלום ומבורך

חב"ד אור בלב