סיפור חנוכה

סיפור חנוכה – רקע כללי לנס חנוכה

סיפורו של חג החנוכה מתרחש בארץ ישראל בימי בית המקדש השני, (בשנת 167 לפני הספירה). השלטון ששלט בארץ באותה תקופה היה של מלכות יוון. 

היוונים רצו לכפות את היהודים להימנע משמירת תורה ומצוות כראוי, באמצעות גזרות רבות.

גזרות אלו נגעו במישור החיים היהודי הפרטי, לימוד תורה וקיום מצוות וכן הימנעות משמירת הצניעות, הקדושה והטהרה המייחדים את עם ישראל.

גם במישור הכללי, בית המקדש. היוונים נכנסו להיכל – המבנה המרכזי והמקודש בבית המקדש, ושם ביצעו חורבן והרס. 

מעבר למימד החורבן הפיזי היוונים רצו להביע אמירה כללית יותר שאינה מכירה בקיום מציאות רוחנית. היוונים הציקו לעם ישראל ככל יכולתם.

בעקבות הפגיעה בקיום החיים הרוחניים קמה התקוממות מקרב בני משפחת חשמונאי הכוהנים שנלחמו בגבורה נגד היוונים. 

ה׳ סייע בעדם כך שהצליחו להכניע את היוונים, ובכך התאפשרה מחדש קיום עבודת המקדש.

תקופת זמן זו של החזרת עבודת המקדש מהניצחון על היוונים היתה מעל מאתיים שנה עד חורבן בית שני.

תקופת המלחמה ארכה כשלוש שנים. [לדעת הרמב״ם חורבן בית המקדש השני אירע בשנת 69 לספירה – כך שמדובר על תקופה של כ236 שנים].

ניצחון המלחמה ומציאת פך השמן

תאריך הכנעת היוונים על ידי משפחת בית חשמונאי אירע בכ״ה לחודש כסלו. כאשר נכנסו הכוהנים מבית חשמונאי להיכל לא התאפשרה החזרת עבודת המקדש באמצעות הדלקת המנורה כיון שהיוונים טימאו את כל שמני ההדלקה שהיו בבית המקדש.

הדבר היחיד שנמצא היה כד שמן קטן שכמות השמן בו מספיקה להדלקה עבור יום אחד בלבד. אירע נס בשמן זה והצליחו להדליק ממנו שמונה ימים עד שהספיקו לכתוש ולהכין שמן חדש, טהור, עבור הדלקת המנורה.

תקנת חכמים וקביעת החג

חכמי אותו הדור קבעו את שמונת ימי הנס לחג. שמונה ימים אלו הם ימי שמחה והלל. הדלקת נרות החנוכה מתחילה בליל כ״ה בכסלו – כ״ד בלילה. ימים אלו נקראים בשם חנוכה על שם חנוכת המזבח.

הרמב״ם הגדיר את ימי חג החנוכה כ״ימי שמחה והלל״ מכך נפסק להלכה בשולחן ערוך כי ראוי להרבות בסעודות במשך ימי חג החנוכה. זאת מלבד העובדה שעיקר הדגש שבחג ניתן על רגש ההודאה לה׳ על הנס, שמתבטא באמצעות אמירת הלל שלם בכל יום משמונת ימי החג.

סיפור חנוכה לפי החסידות – מה רצו היוונים מהיהודים?

בנוסח ״ועל הניסים״ אנו אומרים שהמטרה של מלכות יוון הייתה ״להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך״.

תורת החסידות מסבירה כי ליוונים לא היתה כל בעיה עם קיום תורה ומצוות לכשעצמם.

הדבר שהפריע ליוונים יותר מכל היא ההכרה בכך שהקב״ה ציווה אותנו לקיימם. רעיון זה גלום בתוך מילות הנוסח של ״ועל הניסים״, ״להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך״. תורת ה׳ ורצונו.

כמו כן חכמת יוון סימלה את העובדה כי מעבר לצד המעשי עיקר המלחמה נגד עם ישראל בעיקרה היתה מלחמה רוחנית.

ליוונים הפריעה העובדה כי רצון ה׳ בא לידי מימוש בעולם הגשמי. היוונים לא כפרו במציאות ה׳ אלא כפרו במציאות שבה יהודי מתבטל לרצון ה׳ בעולם הזה ופועל לפיו.

גם היוונים סברו כי התורה היא חכמה נפלאה, אך כדבר שכלי ורעיון מופשט בלבד, כדבר בלתי מחייב.

לעומת זאת כאשר היהודי לומד תורה הוא לומד תורה מתוך תחושה והכרה שיש נותן התורה בהווה בכל רגע. וכך גם לגבי קיום המצוות, המרכיב שהפריע ליוונים לא היה קיום המצוות המעשי אלא עצם ההבנה וההכרה כי היהודי מתבטל כלפי רצון ה׳ בעולם.

***

חנוכה שמח

חב"ד אור בלב