חתונה

איש ואישה זכו שכינה ביניהם

חתונה היא אחד הרגעים המכוננים בחייו של האדם. החתונה הינה מאורע רב משמעות עם השלכה על כל המשך החיים האישיים והעתידיים של איש ואישה.

התלמוד (מסכת סוטה) מעניק הסתכלות משמעותית על חיי הנישואין, רעיון זה מתבטא במשפט ״איש ואישה זכו שכינה ביניהם״.

ציון החתונה הראשון שמופיע בתורה הוא חתונת יעקב ולאה.

יעקב מבקש מלבן כי ייתן לו להתחתן עם בתו, לבן עושה אירוע מיוחד ומשתה לרגל המאורע. חתונת שמשון הגיבור מתוארת בתנ״ך (ספר שופטים) ״ויעש שם שמשון משתה כי כן יעשו הבחורים״.

על שלמה המלך מופיע התיאור בפסוק בשיר השירים: ״צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו״.

יום החתונה נחשב כיום כיפורים אישי של החתן והכלה

יום החתונה נחשב כיום כיפורים פרטי של החתן והכלה.

במקורות מופיע כי לחתן ולכלה מוחלים על כל עוונותיהם. זהו יום של התעוררות תשובה, לשוב אל ה׳ באמת.

בתפילת מנחה שקודם החופה החתן והכלה מתפללים – כל אחד לחוד – תפילה בכוונה רבה.

תפילה זו מיוחדת בכך שהיא כתפילת מנחה של ערב יום הכיפורים.

בתפילה זו החתן והכלה אומרים נוסח של וידוי שלם שנאמר בתפילות יום הכיפורים.

כיסוי פני הכלה קודם החופה

קודם החופה החתן מכסה את הכלה. למנהג זה נאמרו כמה הסברים:

1. החתונה הינה מאורע אישי ופנימי. כאשר החתן מכסה את הכלה הוא מבטא בכך שאין מבוקשו ניתן על פרטים הקשורים בחיצוניות כי אם על הדברים המהותיים הקשורים בפנימיות האדם ונפשו.
2. לאחר מתן תורה קודם חטא העגל גילוי ה׳ לעם ישראל היה באופן מלא – ״פנים בפנים דיבר ה׳ עמכם״, אמנם כאשר חטאו ישראל בחטא העגל נאלץ משה לשים על פניו מסווה מפני שלא יכלו בני ישראל להכיל את הגילוי של האור האלוקי שהיה עליו. ידוע שנשי ישראל לא היו מעוניינות לתת את תכשיטיהן עבור חטא העגל, לכן חטא העגל לא פגם בהם. בשונה מהגברים שהביעו את רצונם להשתתף בחטא העגל. כיסוי פני הכלה מרמז לעניין זה.

הכתובה

את הכתובה כותבים קודם מעמד החופה, יש הנוהגים לכתוב אותה שעות מספר קודם החופה לפני שקיעת החמה.

הכתובה למעשה משמשת כמסמך התחייבות של החתן למלא את כל צרכי אשתו.

את הכתובה קוראים לאחר ברכת האירוסין ונתינת הטבעת קודם שבע ברכות הנישואין.

החופה למעשה משמשת הפסק בין שני מאורעות אלו שמתרחשים כאחד בשעת החופה.

(בעבר היה נהוג בעם ישראל לבצע את האירוסין בנפרד ורק לאחר תקופה לקיים את הנישואין, בכדי למנוע בעיות שנובעות מכך קבעו חכמים שהאירוסין והנישואין ייעשו כאחד בשעת החופה).

חופה וקידושין – אירוסין ונישואין

הברכה הראשונה שנאמרת תחת החופה היא ברכת אירוסין.

תוכנה של ברכה זו עוסק באיסורים הקשורים בתחום האישות, והאופן בו חופה וקידושין אמורים להיעשות – ״והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין״, ״מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין״.

מעמד החופה הינו ביטוי לקדושת עם ישראל ששומר על מעלתו ועל האופן בו התורה מצווה עליו לנהל את מערכת חיי הנישואין.

לאחר ברכה זו החתן מעניק לכלה טבעת שמהווה בעצם דבר ממוני עליו חלה ההתחייבות שלו להתחתן עמה.

החתן עונד על אצבעה של הכלה את הטבעת באמירת המילים ״הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל״.

לאחר מכן קוראים את הכתובה בכדי לבצע הפסקה בין האירוסין-קידושין לשבע ברכות הנישואין.